היא נשענה על קיר הלבנים הקרה, מנסה להתגונן מפני שלושת הברדסים. ‘עזוב אותי בשקט!’ היא צעקה, מכסה את שדיה בזרועה השמאלית, תוך כדי סטירה של הידיים הרבות שניסו להיכנס מתחת לחולצתה הקצרה.
'כל מה שאנחנו רוצים זה קצת מהתחת הסקסי הזה, מותק', אמרה אחת הפאנקיסטיות, מנסה בכל כוחו להרגיש בין רגליה. 'בואי מותק; לוותר על קצת מהדבר החם והקטן הזה,' הוא צחק, שלח יד מתחת לחצאיתה והרגיש את התחתונים החלקים שלה. 'אוי בבקשה תן לנו קצת!' הוא הוסיף, דוחף את ידו לגרונה וידע שהגיע הזמן להתייחס לרצינות.
'לא!' היא ניסתה לצעוק אבל היד של הבנים התחילה לחבוט בה ועכשיו היא באמת נבדלת. היא לא רצתה שיאנסו אותה וזה עמד לקרות. 'בבקשה תשחרר אותי,' היא התחננה, אבל הנערים הצעירים האלה חיפשו דבר אחד ושום דבר לא ישנה את דעתם.
מנהיג השלושה החזיק את גרונה חזק ככל יכולתו, בעוד השניים האחרים ניסו לקרוע לה את החצאית. 'קדימה, אמא מזויינת מטומטמת! אני רוצה קצת מהכוס המתוקה הזאת לפני שאהיה מבוגר מדי בשביל ליהנות מזה!’ הוא אמר כשהוא לוחץ את גרונה חזק יותר, לא אכפת לה אם היא תוכל לנשום או לא. היא נראתה כל כך לוהטת בחולצה הלבנה, החצאית הקצרה והניילונים השחורים התואמים על רגליה הארוכות והדקות.
"אנחנו מנסים כמיטב יכולתנו," אמר ילד נמוך, ניסה להפיל את החצאית, אבל היא בעטה בו. 'הכלבה המזוינת הזו אפילו לא רוצה לוותר על זה!' הוא צחק משך בחצאיתה, אבל רגליה הארוכות והעקבים הגבוהים הרחיקו אותם.
'תעיף את הכלבה המזוינת או משהו!' אמר הילד האחרון מנסה בכל כוחו לתפוס את החצאית הקצרה ולמשוך אותה למטה. 'אני צריך איזה כוס ארורה!' הוא אמר כשהזין שלו יצא משליטה, וחשב על כמה טובה האישה ארוכת הרגליים הזו הולכת להיות.
'אתה לעזאזל' תעשה את זה,' אמר המנהיג בניסיון להחזיק את האישה המתפתלת אל הקיר, אבל היא נלחמה היטב וזרועותיו התעייפו. 'אנחנו צריכים לעשות משהו ומהר!' הוסיף כשהיא המשיכה להילחם כמו שום דבר שהוא אי פעם התמודד מולו.
‘תן לי ללכת!’ היא צרחה והבחינה שהילד הסתובב לעברה. היא משכה לאחור את רגלה השמאלית, הניעה אותה למעלה וחבטה בו ממש בין רגליו. הוא הרפה במהירות מגרונה כשהתכופל בכאב, תופס את עצמו.
'זבל מזוין שכמותך!' הוא נאנק, אוחז בביצים שלו, מקווה שהיא לא פגעה בחפץ היקר ביותר שלו. 'אני הולך לפנק אותך!' הוא משך לאחור את אגרופו והתחיל להתנדנד, אבל לא ראה את מחבט הבייסבול מתנדנד לכיוון גבו.
‘חבטה!’ מחבט העץ הקשה שלח אותו ארצה בצרחות מכאב.
'את אמא בזיון!' צעק אחד הבנים האחרים כשהוא ממהר לעבר הבחור הצעיר ששלח את ראש הטבעת שלהם לקרקע. 'אתה הולך למות, כלבה!' הוא צעק כשהם תקפו אותו והחל להכות אותו ללא רחמים.
האישה תפסה את המחבט והחלה להניף אותו אל הבנים ככל יכולתה, עד שהם ברחו. 'האם בסדר?' היא שאלה נשמטה על ברכיה, כשראתה שה-K*d מדמם מפיו ומעל לעינו הימנית.
הוא פשוט הרים את מבטו בטירוף ולא האמין מי היא. זו הייתה נורה, האישה היפה שגרה מולו מול החצר. 'אני בסדר, הם פגעו בך?' הוא גנח בניסיון להתיישב.
'אני בסדר, אבל אתה מדמם די רע,' היא אמרה וחיפשתה בארנקה משהו שינגב לו את העין, הבחינה בזוג משקפיים שחורים מרוסקים שוכבים לידו. היא זיהתה אותו. הוא היה הבחור המתוק, בן, שתמיד ניסה לפלרטט איתה, אבל היא כל הזמן התעלמה ממנו. הוא היה רק ילד; היא הייתה קרובה לארבעים וחמש וחשבה שאין לו עניין לפלרטט איתה כמוהו. "אנחנו צריכים להביא אותך הביתה, כדי שאוכל לנקות את זה," היא הוסיפה, הרגישה כל כך רע בשבילו ועכשיו ייחלה שיהיה לה קצת יותר נחמד אליו.
'המשקפיים שלי!' הוא צעק כשדמעות זולגות על פניו. איך הוא התכוון לקרוא, איך הוא ישתמש במחשב שלו ואיך יראה את האישה היפה שהוא כל כך אהב? 'לא!' הוא התייפח כשדמעות נוספות זלגו על פניו, מנסה לחשוב על דרך להחליף אותן, אבל הן עולות כל כך הרבה כסף.
'קדימה, זה יהיה בסדר.' אמרה נורה וחיבקה אותו בחוזקה, מנסה בכל כוחה לנחם אותו. 'בוא נעלה אותך למקום שלי. אולי זה לא כל כך נורא ונוכל לתקן אותם,' היא חייכה, שמה את הכוסות המרוסקות בארנקה, בתקווה להרגיע את מעריצתה הצעירה.
הוא הרים את מבטו אליה וידע שהמשקפיים שהוא חי בעבר נעלמו ועכשיו הוא נידון לחיים של שעמום בלעדיהם. "הם מנופצים כל כך גרועים, שאף אחד לא בא לתקן אותם," הוא אמר, הלוואי שיראה טוב יותר את שיערה החום הארוך ואת עיניה הכחולות והיפות, אבל היא הייתה כל כך מטושטשת בלי המשקפיים. כל כך הרבה פעמים הוא פשוט ישב, צופה בנורה במרפסת שלה משקה את הצמחים שלה או שהיא הייתה יוצאת החוצה כדי לשאוף אוויר קריר של בוקר ועכשיו זה נעלם. לא נהנה יותר מהפנים היפות שלה, רגליה הדקות הארוכות או התחת הנפלא שלה.
'אי אפשר לדעת. הם יכולים לעשות הרבה בימינו,' היא חייכה וניגבה את העין שלו. 'אנחנו באמת
אתה צריך ללכת! הפאנקיסטים האלה עשויים לחזור,' היא אמרה בקול תקיף כשהקימה אותו. ‘בוא נמהר!’ הוסיפה נורה כשהיא מיהרה אותו ברחוב ואל בניין המגורים שלהם.
*.
פעם אחת בדירתה נורה הושיבה אותו על כיסא ומיהרה לשירותים. לאחר שקיבלה מטלית חמה, גזה ובקבוק חיטוי, היא חזרה לסלון. 'הנה,' היא התיישבה על הרצפה מולו. "אנחנו צריכים לנקות את החתך הזה מעל העין שלך. זה ממש גרוע ואתה צריך ללכת לבית החולים ולתפור את זה.״ נורה הוסיפה, כשהבחינה שהחצאית הקטנה שלה נמצאת במעלה ירכיה וניתן היה לראות את התחתונים הקטנטנים והשחורים שלה, אבל בן המסכן לא ראה דבר, אז זה לא היה חשוב.
‘אוי אני שומע את זה עכשיו!’ בן צחק. "לאמא שלי תהיה התקף חרא. היא לא אוהבת לשלם על שום דבר, אלא אם כן יש בו אלכוהול!’ הוא צחק שוב, וחשב לראות את פניה כשהיא פתחה שטר ענק כזה. 'הו יורה! השארנו את הקולה שלי בשכיבה בבת ברית,' אמר, נזכר עד כמה הוא רצה את המשקאות.
נורה עבדה על עינו ולא האמינה למה שהמעריץ שלה אומר. היא ידעה שאמו שותה הרבה, אבל איך היא יכולה למנוע מהבן שלה ללכת לרופא? וכששמעה אותו מדבר על הקולה שלו, היא לא יכלה שלא לצחוק עליו. 'ילד טיפש שכמוך! אתה דואג לגבי קולה כששנינו התקרבנו להיות עוד נתון.' אמרה נורה כשחיוך מילא את פניה והיא כל כך מייחלת שהיא הייתה קצת יותר ידידותית אליו. הוא היה רק בחור צעיר שהיה לו עניין לאישה מבוגרת, היא.
ריח קל של הבושם שלה נסחף לאט באפו ובן ידע שהוא מת והלך לגן עדן. 'לעזאזל כן אני חושב עליהם. הייתי צריך כוס קולה ולקח לי כמעט שעתיים לחפור מספיק כסף כדי להשיג קצת", הוא ענה במהירות במחשבה על כמה טוב אחד יהיה עכשיו. הוא הציל את התינוקת שהוא כל כך אהב, בעט לו בתחת ועכשיו היא מטפלת בו. מה עוד יכול בחור לרצות, מלבד קולה קפואה ונחמדה.
‘אתה ילד קטן ומשוגע!’ נורה גיחכה כשסיימה לנקות את עינו. "הלילה זה ליל המזל שלך," היא חייכה, נעמדה בחזרה, מייחלת שבן יוכל לראות אותה, כי הוא היה מקבל נוף נהדר. 'במקרה יש לי את המשקה האהוב עליך במקרר שלי,' היא חייכה כשהיא הלכה למטבח הקטן, אל המקרר ושלפה שתי קולות קרות. 'אני מניח שהם יהיו טובים אחרי הערב הכיפי שלנו! אני רוצה קצת רום בשלי, מה איתך?’ שאלה, הסתובבה לראות אותו מנסה להביט בה והיא לא ראתה דבר מלבד עצב על פניו. "תינוק מסכן," היא חשבה, בידיעה שזה חייב להרוג אותו להיות כל כך קרוב אליה ולא מסוגל לראות. הוא תמיד הסתכל עליה מהמרפסת שלו, ליד תיבות הדואר או סתם עבר במסדרון, היא ידעה שעיניו תמיד נשואות אליה.
בן עדיין היה בהלם שהיא מדברת איתו והנה הוא, בדירתה. 'אני מניח שזה יהיה נחמד,' הוא ענה, מייחל שיוכל לראות את נורה ואת רגליה היפות והארוכות. היא הייתה קרובה לגובה מטר וחצי והגוף הטוב ביותר שראה בחייו. ‘כמה זמן אתה עובד בהילטון?’ שאל בן כשהתיישבה לידו, מייחלת שהוא יוכל לראות אותה רק לכמה שניות. הוא רצה לצרוח כשידה נגעה בידו, אבל מה יועיל. היא לא רצתה איזו חמודה קטנה כמוהו, כשהיא יכולה להשיג כל גבר שהיא רוצה.
‘אוי אדוני, תן לי לחשוב.’ ענתה נורה, חופרת בארנקה אחר סיגריה והדליקה אותה, מנסה לחשוב כמה זמן היא עבדה בהילטון. "תירה, אני חושבת שעברו בערך חמש עשרה שנה עכשיו," היא הוסיפה שראתה את עיניו הכהות מאוד מנסות להתמקד ברגליה, אבל מהזעף על פניו, היא ידעה שהוא לא יכול לראות כלום. "אני חושב שהימים שלי ספורים. אין הרבה חשק למארחת בגילי, כולם רוצים בימבו בלונדינית בת עשרים בימינו, "אמרה ולקחה משקה, בתקווה שתצליח לעבוד עד עוד קצת.
בן לא יכול היה שלא לצחוק ממה שנורה אמרה. 'אתה צוחק? מי ירצה דבר כזה? אתה פאקינג לוהט כמו שהוא…' הוא אמר בלי לחשוב וידע שהפנים שלו צריכות להיות אדומות מרוב מבוכה. נורה הייתה יפה, למה שכל בחור ירצה מישהו אחר מלבדה?
נורה חייכה מאוזן לאוזן כששמעה את המילים המתוקות של בן ומייחלת שהיא דיברה איתו לפני זה. 'תודה', לחשה, מלטפת בעדינות את גבו והבחינה שעינו שוב מדממת. 'אם זה יימשך, אני לוקח אותך לבית החולים ואשלם על זה. בנוסף, יש לי חברה מאוד טובה שהיא רופאה בסנט מרי, היא תסדר אותך בחינם.' אמר נורה וטיפח את עינו, בידיעה שצריך לתפור אותה.
'מגניב! לך לרופאים בחינם,' הוא צחק ונהנה מהידיים העדינות של נורה שנוגעות בו והבושם הנפלא הזה שלה שיגע אותו. ‘מה אתה עושה שם?’ שאל כשהרגיש את נשימתה החמה על פניו, מנסה לדמיין אותה עליו, עושה אהבה נלהבת.
'זה תלוי. יש לילות שאני המארחת הראשית ולילות אחרים אני מלצרית אישית. אם אתה נכנס לשאר
אאורנט וכמוני, תמורת חמש מאות דולר בלבד, אחכה לך ביד וברגליים. יש בחורים שפשוט אוהבים שאני יושב איתם והם מספרים לי את הבעיות שלהם, דברים כאלה. שום דבר אחר!’ היא הוסיפה במהירות, בתקווה שבן לא חושב שהיא זונה או משהו.
הוא רק חייך, הלוואי שהיה לו סוג כזה של כסף. זה יהיה מגניב שיש מישהו יפה כמו נורה לחכות לו ככה, אבל בקטנה, היא כבר הייתה. "כמו עכשיו, אבל אין לי כסף לשלם לך," הוא אמר בחיוך.
"אחרי מה שעשית בשבילי הלילה," היא עצרה, תוהה מה צריכות להיות המילים הבאות שלה. נורה ידעה שבן מחבב אותה, אבל הוא היה רק ילד. 'אני חייבת לך בגדול!' היא הוסיפה להעביר את אצבעותיה בשערו העבה והשחור, כשהיא מבינה טוב איך עליה להודות לו.
הוא רק חייך כשידה האוהבת עברה בשערו ובן הרגיש את גבריותו מתמלאת ב-b***d. 'זה ממש מבאס. אני מזיל עליך ריר מהיום שעברנו לגור כאן ועכשיו אני רק סנטימטר ממך," הוא אמר ונשם עמוק. "יש לי מזל שאני אפילו יכול לראות אותך," הוא הוסיף והרחיק את שפתו.
‘תינוק מסכן.’ אמרה נורה בקול רך ומאוד אוהב כשהיא חיבקה אותו. 'אנחנו נסדר לך את המשקפיים דבר ראשון בבוקר,' היא אמרה והרגישה שפניה מתחילות להסמיק. "אתה יכול להסתכל עליי כל מה שאתה רוצה," היא הוסיפה, בידיעה שבן המסכן יאהב את זה.
'מגניב!' היה כל מה שהוא יכול לומר, בתקווה שנורה התכוונה לזה והיא תתן לו לבוא ולבלות איתה שוב. 'אתה לא סתם אומר את זה נכון?' שאל בן בתקווה שהיא מתכוונת לזה. 'אני יודע שאני רק ילד, אבל אני מאוד אוהב אותך ואני מקווה שנוכל לדבר ככה יותר', הוא הוסיף בתקווה שהיא לא חשבה שהוא סוג של סוטה.
נורה לא יכלה שלא לחייך למילותיו של בן. 'טוב, אתה יכול להסתכל, אבל רק אל תיסחף יותר מדי או משהו ואני חושב שאתה יכול לעצור בכל זמן שתרצה ונוכל לדבר על סערה,' היא חייכה וראתה שהעין שלו שוב מדממת. 'אני הולך להחליף ואנחנו הולכים לראות את החבר שלי. זה לא הולך להפסיק מעצמו, " היא אמרה וטפחה את עינו, בידיעה שהיא זקוקה ליותר טיפול ממה שהיא יכולה לתת.